ישבתי עם עדי, גיסתי היקרה, למפגש של לבבות פועמים. במשך שעה התמסרנו לשיחה על ספר הילדים הראשון שלה, "רגש מתחפש", אבל כמו שקורה בשיחות אמיתיות, מצאנו את עצמנו נוגעות בהרבה יותר - בחיים, בפגיעות, בקשיים ובתקווה.עדי שיתפה איתי את דרכה הייחודית בעולם החינוך והטיפול. היא סיפרה כיצד תמיד היה חשוב לה להרגיש חיבור אמיתי למה שהיא לומדת ועושה. המסע שלה, שכלל לימודי פסיכולוגיה, חינוך ופסיכותרפיה הוליסטית, הוביל אותה בסופו של דבר לגן מונטסורי, שם התגלה בפניה עולם קסום של אמון בילדים והקשבה אמיתית לצרכיהם.הקשבתי בהתרגשות כשעדי סיפרה כיצד נולד רעיון הספר - מתוך עבודה עם ילדים שהתקשו לזהות את הרגשות שמתחפשים לכעס. היא תיארה רגע של הארה, כשמצאה את עצמה אומרת למטופלת: "זה כאילו שהרגשות שלך פשוט מתחפשים לכעס". המטאפורה הזו התגלגלה לסיפור על ילדה בשם אביב ועל קיפוד חכם, שעוזר לה לגלות את הרגשות האמיתיים שמסתתרים מאחורי הכעס - אכזבה, תסכול וקנאה.כששאלתי על בחירת הקיפוד כדמות מרכזית בספר, היא שיתפה: "אני מרגישה שאני הרבה פעמים קיפודה רצינית, מתוחכמת, שאני מרגישה את הרכות שלי, והדבר הכי אוטומטי שאני מצליחה לעשות הרבה פעמים, זה לקדרר ולשלוף קוצים."היו רגעים בשיחה שמצאתי את עצמי נסחפת לתוך עולמה של עדי, מתרגשת מהאופן שבו היא מדברת על הערך של הרחבת המנעד הרגשי אצל ילדים. כשסיפרה על המנטרות שנולדו באופן אינטואיטיבי בעבודתה - "אני לא הרגש שלי", "כל הרגשות עוברים", "מותר להרגיש הכל" - הרגשתי איך גם אני מתחברת לחכמה הפשוטה והעמוקה שבהן.בסוף השיחה, דיברנו על קמפיין ההדסטארט החדש שלה, ואני רוצה שכמה שיותר אנשים יכירו את היצירה המיוחדת הזו. לא רק בגלל המסרים החשובים שהיא נושאת, אלא גם בגלל הלב הענק של היוצרת שמאחוריה.תהנו!!! תשתפו והכי הכי חשוב -תתמכו!לתמיכה בהדסטארט >>